על נשימה

הנשימה היא הדבר הראשון שאנו עושים עם היוולדנו. זה השינוי הפיזיולוגי הראשון, ההיפרדות הראשונה מגופה של אמנו והחופש הראשון להיות מי שאנחנו.
כל מה שקרה מאותו רגע ואילך - זו היסטוריה.
היסטוריה של התרחבות, שמחה ותנועה אוהבת.
וגם היסטוריה של כיווץ, פחד, צמצום וחסימה.  
בכל פעם שרצינו משהו ואמרו לנו לא – התכווצנו.
בכל פעם שפגעו בנו, הכעיסו אותנו, נבהלנו או שהכאיבו לנו – הצטמצמנו.
בכל פעם שאהבנו ולא החזירו לנו אהבה – עוד חלק בתוכנו נחסם.
הגוף שלנו זוכר הכל. הגוף אוגר בתוך התאים והרקמות את כל המידע הזה, ולאט לאט צובר עומס ומבקש לשחרר.
​
הנשימה היא למעשה תרופת פלא - שאיפה עמוקה מכניסה לגוף שלנו חמצן שמגיע בדיוק למקומות שזקוקים עכשיו להתעוררות, לאוורור ולהתרחבות - לתאים ולרקמות האוחזים בזיכרון שנמצא בדרכו החוצה כי הגיע זמנו.
הנשיפה מפנה מגופנו פסולת, יחד עם חוויות וזיכרונות שלא משרתים אותנו יותר.
שאיפה ונשיפה רצופות ועמוקות יוצרות סנכרון בין הישן לחדש, מחברות בין הגוף לנפש.

הנשימה הינה משאב טבעי המשתמש בחמצן שסביבנו ומפיח בנו חיים.
אין נשימה הדומה לקודמתה, כל נשימה היא שונה ואחרת ומשקפת את המתחולל בתוכנו ממש ברגע זה.

‍כל נשימה מזמינה אותנו לרגע הזה.
לנשימה אין עבר או עתיד, היא מחברת אותנו לכאן ועכשיו ומסייעת להעלות תכנים פיזיים ורגשיים שנוכחים בגופנו.